צוואה הנערכת בעל פה היא סוג הצוואה שבה בעקבות נסיבות דחופות בהן עומד המצווה בפני המוות, מובע רצונו בעל פה וזאת בפני שני עדים שמבינים כראוי את לשונו. במאמר זה נבחן את סוג הצוואה הייחודי לעומק, לאור מורכבותו הייחודית והשלכותיו המשפטיות.
מהי צוואה הנערכת בעל פה?
אדם שרואה עצמו אל מול פני המוות ומעוניין להביע את צוואתו, אך בשל מצבו איננו מסוגל פיזית לקום ממיטתו ולערוך אותה בצורה סדירה, יוכל לעשות זאת באותו הרגע על ידי מסירתה בעל פה וזאת בהינתן נסיבות שמהן הוא מבין כי רגעיו ספורים ולכן הזמן דוחק בו להביע את צוואתו.
סעיף 25 לחוק הירושה קובע את שני רכיבי היסוד לצוואה הנערכת בעל פה:
- הצוואה נאמרה על ידי המצווה וזאת בפני שני עדים ששומעים ומבינים את לשונו
- הצוואה נאמרה בעת שכיב מרע, או כאשר ראה עצמו המצווה למול המוות.
רק בהתקיימות שני התנאים הללו, הצוואה תתקבל על תוקפה המשפטי המתאים.
צוואת שכיב מרע – צווה בעל פה על ערש דווי
המונח "שכיב מרע" מוזכר בהלכות זכייה ומתנה של הרמב"ם, שם קיימת התייחסות למעין תבוסה במאבק מול מחלה כלשהי, מה שהביא להגדרה משפטית מיוחדת בדין העברי, לפיה שכיב מרע מהווה מצב של חולי מסוכן, המביא אדם שלא להיות מסוגל לקום ממיטתו ולערוך צוואתו בכל דרך אחרת.
ולכן בעוד שצוואה הנמסרת בעל פה תיערך בכל מצב שבו מבין המצווה כי הוא ניצב כעת מול מותו, צוואת שכיב מרע תתרחש כאשר המצווה נוטה למות עקב מחלה כלשהי.חשוב לציין כי שכיב מרע מבחינה משפטית, מצריך הוכחת יסודות אובייקטיביים לגבי מצבו הרפואי-קליני של אותו מצווה וכן הוכחת יסודות סובייקטיביים, לגבי תחושותיו האישיות של המצווה כי הוא אכן נמצא בשעתו האחרונה.
לגבי צוואה הנערכת בעל פה שלא משכיב מרע, הרי שגם היא תתרחש כתוצאה מראייתו של המוות המתקרב, למשל קורבן תאונת דרכים שמבין כי רגעיו האחרונים ספורים ומוסר צוואתו לאדם שלצידו.
הוכחת קיומה של צוואה שנערכה בעל פה
בכל צוואה הנערכת בעל פה, להבדיל לצוואה בפני עדים או בפני רשות, נטל הוכחת האמיתות של הצוואה מוטל על כל מי שמעוניין לקיים אותה בפועל, מה שלעתים הופך משימה מאתגרת. למעשה, רק אם מוכח ספק באמיתות הצוואה לבית המשפט, אזי ניתן יהיה לקיים אותה.
פירוש הדבר הוא שהנטל להוכחת קיום הצוואה מורכב ומשמעותי כפליים מכל הוכחת צוואה אחרת ושבתי המשפט לא יוכלו להסתפק בהנחות או רצף נסיבתי, אלא בהוכחה מוחלטת.
כל הטוען לקיום צוואה שבעל פה והמעוניין לקיים אותה, נדרש להוכיח קודם כל את קיומה וזאת תוך עמידה ב-5 תנאי סף:
- הוכחת היותו של המצווה שכיב מרע או מי שראה את עצמו בהתאם לנסיבות כמי שעומד למות (עומד מול פני המוות).
- הצוואה נאמרה בפני שני עדים שמבינים את לשונו ושפתו של אותו מצווה
- מסירת הצוואה כללה רישום של זיכרון דברים מצד העדים וחתימה על המסמך
- הפקדת מסמך זיכרון הדברים אצל רשם הירושות או בבית המשפט
- רישום המסמך, חתימתו והפקדתו התרחשו סמוך ככל האפשר למסירת הצוואה בעל פה
תנאי נוסף שחשוב להתייחס אליו הוא גמירות דעתו של המוריש, כלומר שהצוואה אכן משקפת את רצונו הכן והאמיתי האחרון של המנוח.
רישום זיכרון דברים במסירת צוואה הנערכת בעל פה
אדם שמעוניין למסור ולהביע את צוואתו על ערש דווי, יצטרך לעשות זאת בפני שני עדים שיוכלו לתעד את דבריו בזיכרון דברים עוד במעמד הציווי. למעשה, זוהי הדרך המרכזית בה יוכל בית המשפט לקבל הוכחה מניחה את הדעת לגבי גמירות דעתו של המצווה ולהבין כי סמיכות זיכרון הדברים והפקדתו למועד הפטירה, אכן מראים כי זו הייתה צוואת שכיב מרע.
רק במקרים בודדים ונדירים מאוד התברר לבית המשפט כי נמסרה צוואה בעל פה שלא נערך לאחריה זיכרון דברים או הופקד בסמיכות מאוד גדולה למועד הפטירה. פערים בסמיכות האירועים מובילים בדרך כלל לפסילת הצוואה ולכן רק אם יצליחו העדים למסור נסיבות והוכחות שמראות כי נבצר מהם לפעול כראוי בסמוך לפטירה, יוכל בית המשפט לאשר את צו קיום הצוואה ולהימנע מלקבוע כי נפל פגם בעריכת הצוואה.
עוד חשוב לציין כי מכיוון שעדי המצווה יכולים לפי החוק להיות גם הנהנים מהצוואה בהמשך, ישנו חשש למסירת עדות שקר מצידם בנוגע לרצונו של המנוח. בנסיבות אלה, בית המשפט מעוניין תחילה להשתכנע כי הייתה זו צוואת אמת ומעל לכל ספק.
הפקדת זיכרון הדברים לצוואה שנערכה בעל פה
כפי שצוין, נדרשת הפקדה מיידית לזיכרון הדברים כפי שנערך מול המצווה בעת הציווי, המתרחשת לבחירת העדים מול רשם הירושות או בית המשפט. סמיכות ההפקדה של המסמך למועד הציווי היא עניין קריטי, שכן בפסיקה מופיעים מקרים שבהם הופקד זיכרון הדברים כעבור חודש אחד בלבד ושמנע בפועל את קבלת הצוואה מבחינה משפטית.
יחד עם זאת, במצב שבו עדי הצוואה לא ידעו במועד מסירתה את דבר החוק, ניתן יהיה לראות באיחור בהפקדה מצידם כלגיטימי, אם כי מדובר בנסיבות חריגות. שהרי, בית המשפט קובע כי אין להתעלם בשום אופן מהוראות עריכתה והפקדתה של הצוואה וזאת משום שכל אדם מן השורה יודע ומבין כי מסירת צוואה בכל דרך, מצריכה תיעוד. ולכן השאלה שנותרת פתוחה כעת היא רק בנוגע לסמיכות הרישום של זיכרון הדברים והפקדתו.
המצב האובייקטיבי של המצווה לעומת מצבו הסובייקטיבי
חשוב להבין את ההבדל בין תפיסת מצבו האובייקטיבי של המצווה, כלומר מצבו הרפואי בעת מסירת דבריו, לבין מצבו הסובייקטיבי כמי שרואה עצמו אל מול מותו המתקרב. כמובן שישנם מצבים שבהם תפיסתו הסובייקטיבית של אדם אינה תואמת את המצב הרפואי, כך שהוא מאמין כי סופו קרוב בעוד שאין כל אינדיקציה מדויקת לכך.
מצב שבו תחושות המצווה מאותתות לו על מותו, דורש כמובן הוכחות לכך באמצעות נתונים רפואיים. בנוסף, בתי המשפט יבקשו לבחון את אמינות העדים לצוואה ואת הנסיבות בגינן נערכה, יחד עם הרקע העובדתי לתחושותיו האישיות של אותו מצווה.
נשאלת השאלה: מה קורה כאשר אדם מאמין כי הוא עומד למות בקרוב, מוסר צוואתו אך ניצל ממוות ושורד? במצבים אלה בית המשפט עשוי לטעון כי אם היה מעוניין המנוח למסור צוואתו כדבעי, היה בידו הזמן הדרוש כדי לעשות זאת. אך מכיוון שנמנע מכך בסופו של דבר, ניתן ללמוד כי מסירת צוואתו בעל פה במעמד אותו אירוע לא מהווה צוואה כלל.
צוואה הדדית הנערכת בעל פה
סיטואציה נוספת היא של בני זוג שנמצאים שניהם אל מול פני המוות באותו הרגע ושעורכים בפני עד אחד לפחות צוואה הדדית על הוראותיה המשותפות. מדובר באירוע נדיר שהסבירות שיתרחש נמוכה מאוד, אך החוק מתיר עריכת צוואה הדדית גם במצב מהסוג הזה.
משרד עוה"ד מירי יעקב גביש מתמחה בדיני ירושות וצוואות מזה שנים רבות ומעניק סיוע וליווי בכל סוגיה הכרוכה בנושא, לרבות ייצוג משפטי בכל הנדרש להוכחת אמיתותה של צוואה שנערכה בעל פה.
עוד מאמרים בנושא