עמ;לק – עבירות רכוש בצה"ל אינן מסתכמות בדין משמעתי מול מפקד היחידה. חוק השיפוט הצבאי מגדיר לעניין הזה שלוש עבירות נפרדות עם יסודות שונים ועם ענישה שנעה מאסר שנה ועד שבע שנים, וחלק מהן אינן דורשות כוונה לגנוב או כוונה להרוויח. העמוד מסביר מה כל אחת מהן דורשת בפועל, מדוע המערכת הצבאית מחמירה איתן יותר מהמקבילה האזרחית, ומה נבדק בבניית ההגנה בשלבים שלפני ההחלטה על כתב אישום.
תוכן העניינים
- הצבא בוחן עבירות רכוש דרך הכשירות והאמון ולא דרך הנזק הכספי
- סעיף 77 אינו מחייב כוונה למכור את הציוד או להרוויח ממנו
- סעיף 84 אינו דורש כוונה לשלול את הרכוש מבעליו לצמיתות
- סעיף 80 הופך מחדל בשמירה על ציוד לעבירה פלילית
- תיקי דלק וציוד לוגיסטי פוגעים גם בקריירה ובתנאי הפרישה
- בניית ההגנה נעשית בשלושה מישורים מקבילים
- עו"ד צבאית מירי יעקב גביש בייצוג בתיקי גניבת רכוש בצה"ל
עיקרי הדברים
- סעיף 77 לחוק השיפוט הצבאי קובע מאסר של עד שלוש שנים כאשר ערך הרכוש אינו עולה על הסכום הקובע, ועד שבע שנים כאשר הוא עולה עליו.
- עבירת הגניבה מחייל לפי סעיף 84 אינה דורשת כוונה לשלול את הנכס מבעליו לצמיתות, בשונה מעבירת הגניבה האזרחית, ועונשה עד שנתיים.
- סעיף 80 מטיל אחריות פלילית על אי שמירה על רכוש צבאי גם ללא כוונה לגנוב, והענישה מחמירה כאשר מדובר בנשק או בכלי רכב.
- הוצאת נשק מרשות הצבא נדונה בסעיף נפרד ולא לפי סעיף 77, וההשלכות שלה חמורות יותר.
- בתיקים שבהם ערך הרכוש נמוך קיים לעיתים מסלול של הסדר מותנה, המאפשר סיום ההליך בלי כתב אישום.
הצבא בוחן עבירות רכוש דרך הכשירות והאמון ולא דרך הנזק הכספי
חייל שלקח פריט ציוד קטן נוטה לחשוב בסכומים. המערכת הצבאית חושבת אחרת לגמרי, וזה הפער שמפיל הכי הרבה אנשים.
ציוד חסר פוגע במוכנות היחידה, ובשעת חירום הפער הזה עלול לעלות ביוקר. לכך מתווסף מישור שני, שהוא לרוב המשמעותי יותר בעיני בית הדין: הצבא בנוי על כך שחיילים סומכים זה על זה ועל מפקדיהם. גניבה בתוך היחידה פוגעת בערך הרעות ובלכידות היחידתית, ולכן הענישה בה חמורה בהרבה ממה שהשווי הכספי היה מצדיק באזרחות.
התוצאה המעשית היא שאותו מעשה עצמו נבחן בשני מבחנים שונים לחלוטין בהתאם לשאלה אם מי שביצע אותו לבוש מדים. הרחבה על מכלול עבירות הרכוש בצבא מופיעה בעמוד הייעודי.
סעיף 77 אינו מחייב כוונה למכור את הציוד או להרוויח ממנו
אחת התפיסות השגויות הנפוצות היא שגניבה מהצבא דורשת כוונה למכור את הציוד או להפיק ממנו רווח. חוק השיפוט הצבאי קובע עבירה נפרדת, הוצאת רכוש מרשות הצבא, ויסודותיה שונים.
לשון הסעיף מדברת על חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא. אין דרישה למניע כלכלי ואין דרישה להוכחת רווח. הענישה מדורגת לפי ערך הרכוש: עד שלוש שנות מאסר כאשר הערך אינו עולה על הסכום הקובע, ועד שבע שנים כאשר הוא עולה עליו.
הבחנה שחשוב להכיר: כאשר הרכוש הוא נשק, העניין נדון בסעיף נפרד ולא בסעיף 77, וההשלכות שם חמורות יותר. פירוט בעמוד הוצאת נשק מרשות הצבא. חייל שמניח שמדובר באותה עבירה מגלה את ההבדל בשלב שבו כבר מסר גרסה.
סעיף 84 אינו דורש כוונה לשלול את הרכוש מבעליו לצמיתות
גניבה מחייל אחר נדונה בסעיף נפרד, ועונשה עד שנתיים מאסר. כאן נמצא ההבדל המשפטי המהותי ביותר בין הדין הצבאי לדין האזרחי בתחום הזה.
בעבירת הגניבה האזרחית נדרשת כוונה לשלול את הנכס מבעליו. בעבירת הגניבה מחייל, דרישה זו אינה קיימת. חייל שלקח אפוד או קסדה מחדר המגורים בכוונה להחזיר אותם למחרת, או שנטל טלפון או ארנק של חבר ליחידה לפרק זמן קצר, עדיין נמצא בתחום העבירה. ההסבר "התכוונתי להחזיר" אינו הגנה כפי שרבים מניחים שהוא.
גם השווי הכספי אינו תנאי סף. בתי הדין הצבאיים נוטים להחמיר עם מי שגנב מחבריו לנשק בלי קשר למחיר הפריט, משום שהפגיעה הנמדדת כאן אינה בכיס אלא באמון.
סעיף 80 הופך מחדל בשמירה על ציוד לעבירה פלילית
לא כל חקירת מצ"ח בתחום הרכוש נפתחת בעקבות מעשה גניבה. חיילים ומפקדים האחראים על ציוד לוגיסטי, נשק או רכבים עלולים למצוא את עצמם תחת חקירה פלילית בגין אי שמירה על רכוש צבאי.
העבירה מתגבשת כאשר לא ננקטו אמצעי זהירות סבירים, והציוד אבד או נגנב על ידי גורם שלישי. אין כאן כוונה פלילית לגנוב, ובכל זאת מדובר בעבירה שעונשה מאסר, והענישה מחמירה כאשר הרכוש הוא נשק או כלי רכב.
זו נקודה שבה עבודת ההגנה משנה את התוצאה באופן ישיר, משום שהגבול בין רשלנות שראוי לטפל בה בדין משמעתי לבין מחדל שמצדיק כתב אישום הוא גבול של שיקול דעת. הצגת הנסיבות, העומס, הנהלים ביחידה ומידת הפיקוח בפועל היא מה שמזיז את התיק ממסלול אחד לשני.
תיקי דלק וציוד לוגיסטי פוגעים גם בקריירה ובתנאי הפרישה
גניבת דלק צבאי ומכירתו הפכה בשנים האחרונות ליעד חקירתי מרכזי של מצ"ח, בעיקר בקרב אנשי קבע וחיילים בתפקידי לוגיסטיקה ונהיגה. מדובר בגזלת כספי ציבור בסכומים גבוהים, ולכן החקירות בתחום כוללות לרוב אמצעים טכנולוגיים ואמצעי חקירה סמויים.
עבור איש קבע, התמונה רחבה מההליך הפלילי עצמו. לצד המאסר בפועל והרישום הפלילי נלוות הורדה בדרגה ופגיעה בתנאי הפרישה שנצברו לאורך שנות שירות. לכן בתיקים האלה עבודת ההגנה נמדדת לא בסעיפי האישום בלבד, אלא גם במה שנשאר מהקריירה אחרי שההליך מסתיים.
בניית ההגנה נעשית בשלושה מישורים מקבילים
חומרת העונש בתיקי רכוש נגזרת מהיקף הרכוש, ממעמדו של החייל, מעברו המשמעתי ומאופן התנהלותו בחקירה. העבודה מתפרשת על שלושה מישורים שפועלים במקביל.
- עצירת סחף החקירה. היוועצות לפני מסירת גרסה, כדי שהחייל לא ימסור תחת לחץ דברים שיקשו עליו בהמשך ההליך.
- שמירה על זכויות הנחקר. בדיקה אם בוצע חיפוש בטלפון או בציוד האישי ומכוח איזו סמכות, ומניעת מעצר בלתי מידתי עד תום ההליכים.
- ניהול מסלול התיק. חתירה לסגירת ההליך הפלילי, להעברתו לדין משמעתי, או להסדר שמצמצם את סעיפי האישום ואת ההשלכות באזרחות.
בתיקים שבהם ערך הרכוש נמוך יחסית קיים לעיתים מסלול נוסף, הסדר מותנה, המאפשר סיום ההליך בלי הגשת כתב אישום ובלי הרשעה. הזכאות תלויה בנסיבות ובעמידה בתנאים שנקבעים לכל מקרה, ולכן כדאי לבדוק אותה מוקדם ולא אחרי שהאישום כבר הוגש.
עו"ד צבאית מירי יעקב גביש בייצוג בתיקי גניבת רכוש בצה"ל
עו"ד מירי יעקב גביש עוסקת בדין הצבאי למעלה מעשרים וחמש שנים, תחילה מתוך המערכת הצבאית וכיום בייצוג חיילים העומדים מולה. המשרד מלווה חיילים בשירות סדיר, אנשי קבע ומשרתי מילואים בתיקי גניבה, הוצאת רכוש מרשות הצבא ואי שמירה על ציוד, מהשלב שבו מגיע הזימון לחקירה ועד לטיעון לעונש.
העבודה מתמקדת בפירוק הראיות ובבחינת ההליך שבו נאספו, לצד הצגת הנסיבות שהובילו למעשה. היא נשענת על היכרות עם אופן עבודתה של הפרקליטות הצבאית ועל בניית תיק המותאם לנסיבותיו של החייל הספציפי, במקום תבנית קבועה שמנסים להתאים לכולם. המטרה המעשית היא לצמצם את סעיפי האישום, למנוע כליאה ממושכת, ולמנוע מרישום פלילי ללוות את החייל אל החיים האזרחיים.
חיילים המיוצגים על ידי משרדי זוכים למעטפת מקצועית שבזכותה אנו מגיעים לתוצאה הרצויה ב-93% מהמקרים, במידה שזה אכן אפשרי במקרה שלכם. מסמך שנשלח לצבא, אי אפשר לקחת בחזרה, ולכן מומלץ לפנות לשיחת אבחון עם קבלת הזימון לחקירה ולא אחרי שנמסרה גרסה.
שאלות נפוצות: ייצוג בתיקי גניבת רכוש בצה"ל
משום שהמערכת הצבאית אינה מודדת את המעשה בשווי הכספי שלו. ציוד חסר פוגע במוכנות היחידה ועלול לעלות ביוקר בשעת חירום, ולצד זה גניבה בתוך היחידה פוגעת בערך הרעות ובלכידות היחידתית. שני המבחנים האלה אינם קיימים בדין האזרחי, ולכן אותו מעשה עצמו נבחן אחרת לגמרי כאשר מי שביצע אותו לבוש מדים.
לא. עבירת הוצאת רכוש מרשות הצבא לפי סעיף 77 לחוק השיפוט הצבאי מתייחסת לחייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא, ואין בה דרישה למניע כלכלי או להוכחת רווח. הענישה מדורגת לפי ערך הרכוש: עד שלוש שנות מאסר כאשר הערך אינו עולה על הסכום הקובע, ועד שבע שנים כאשר הוא עולה עליו.
בדרך כלל לא, וזהו ההבדל המהותי בין הדין הצבאי לדין האזרחי בתחום הזה. עבירת הגניבה האזרחית דורשת כוונה לשלול את הנכס מבעליו, ואילו עבירת הגניבה מחייל לפי סעיף 84 אינה דורשת זאת. חייל שנטל אפוד, קסדה, טלפון או ארנק של חבר ליחידה לפרק זמן קצר ובכוונה להחזיר עדיין נמצא בתחום העבירה, שעונשה עד שנתיים מאסר.
כן. סעיף 80 לחוק השיפוט הצבאי עוסק באי שמירה על רכוש צבאי, והוא מתגבש כאשר לא ננקטו אמצעי זהירות סבירים והציוד אבד או נגנב על ידי גורם שלישי. אין כאן כוונה פלילית לגנוב, ובכל זאת מדובר בעבירה שעונשה מאסר, והענישה מחמירה כשהרכוש הוא נשק או כלי רכב. הגבול בין רשלנות לבין מחדל פלילי הוא שיקול דעת, ולכן הצגת הנסיבות משפיעה ישירות על מסלול התיק.
בתיקי דלק וציוד לוגיסטי, שהפכו ליעד חקירתי מרכזי של מצ"ח בשנים האחרונות, ההשלכות חורגות מהמאסר ומהרישום הפלילי. הן כוללות הורדה בדרגה ופגיעה בתנאי הפרישה שנצברו לאורך שנות שירות. החקירות בתחום נשענות לרוב על אמצעים טכנולוגיים ועל אמצעי חקירה סמויים, ולכן היקף החומר שנאסף עד לזימון גדול מהרגיל.
שלושה מישורים במקביל. הראשון הוא היוועצות לפני מסירת גרסה, כדי שהחייל לא ימסור תחת לחץ דברים שיקשו עליו בהמשך. השני הוא בחינת חוקיות ההליך, ובכלל זה אם בוצע חיפוש בטלפון או בציוד האישי ומכוח איזו סמכות, ומניעת מעצר בלתי מידתי. השלישי הוא ניהול מסלול התיק: סגירת ההליך, העברתו לדין משמעתי, או הסדר שמצמצם את סעיפי האישום.
בתיקים שבהם ערך הרכוש נמוך יחסית קיים לעיתים מסלול של הסדר מותנה, המאפשר סיום ההליך בלי הגשת כתב אישום ובלי הרשעה, בכפוף לעמידה בתנאים שנקבעים לכל מקרה. הזכאות תלויה בנסיבות, בערך הרכוש ובעברו של החייל, ולכן כדאי לבדוק אותה בשלב מוקדם ולא לאחר שהאישום כבר הוגש.
הרשעה בבית דין צבאי נרשמת במרשם הפלילי המנוהל על ידי משטרת ישראל ואינה נעלמת עם תעודת השחרור. היא עלולה לחסום מקצועות הדורשים רישוי, להקשות בהליכי סיווג ביטחוני ולהשפיע על בקשות ויזה למדינות הבודקות עבר פלילי. תיק שהופנה לדין משמעתי או שהסתיים בהסדר מותנה אינו מוליד רישום, ולכן ההשפעה על מסלול הטיפול בתיק היא אחת המטרות המרכזיות של הייצוג בשלבים המוקדמים.
אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי של עו״ד, ואין להסתמך על האמור ללא קבלת ייעוץ משפטי פרטני, מלא ומעודכן, המתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.
