בעקבות פסיקת בג"ץ מיוני 2024, בוטלה האפשרות לאי-אכיפה גורפת של גיוס בני ישיבות וכן הופסקו התקציבים. מצב זה הופך את הסוגיה של גיוס חרדים – המצב המשפטי וכללי הפטור לנושא קריטי ודחוף עבור עשרות אלפי תלמידי ישיבות, הנדרשים כעת להתמודד עם רשויות הגיוס באופן ישיר.
הרקע המשפטי המלא: מהסדר "תורתו אומנותו" ועד הריק החוקי
בטרם נצלול לעומק, רק ניתן דיסקליימר קטן: הנושא של גיוס חרדים הוא מהנפיצים והמפלגים בחברה הישראלית. כמעט בלתי אפשרי לכתוב על הנושא בצורה אובייקטיבית, אבל נציין שלשם אנו חותרים.
מכל מקום כדי להבין את המצב הנוכחי שלנו היום, נסקור את ההיסטוריה המשפטית של הסדרי הגיוס. בראשית הייתה החלטה מינהלית סמוך לקום המדינה: בשנת 1948, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, נענה לבקשת ראשי הישיבות והעניק פטור משירות צבאי לכ-400 תלמידי ישיבה. המטרה היתה לאפשר את שיקום עולם התורה לאחר השואה. הסדר זה, שנודע כ"תורתו אומנותו", לא עוגן בחקיקה ראשית, אלא התבסס על סמכותו הכללית של שר הביטחון לדחות שירות מ"טעמים אחרים" לפי חוק שירות ביטחון.
בשנת 1977, בעקבות חתימת הסכם קואליציוני עליו חתם מנחם בגין, הוסרה המכסה השנתית של דחויי השירות. מהלך זה, יחד עם פתיחת ההסדר גם לחוזרים בתשובה, הוביל לגידול משמעותי במספר הצעירים שלא התגייסו. הגידול הזה הוביל לעתירות ראשונות לבג"ץ. בפסיקה משמעותית משנת 1986 (בג"ץ רסלר), קבע בית המשפט כי הנושא שפיט, אך נמנע מלהתערב. השופט אהרן ברק טבע אז את האמירה כי "הכמות עושה איכות", ורמז כי ככל שהמספרים יגדלו, בית המשפט עשוי להתערב בעתיד.
נקודת המפנה המשפטית הגיעה ב-1998. בפסק דין רובינשטיין (בג"ץ 3267/97), קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב כי הסדר דחיית השירות, בממדיו הנוכחיים, אינו יכול עוד להתבסס על החלטה מנהלית של שר הביטחון. נקבע כי מדובר ב"הסדר ראשוני" המחייב חקיקה ראשית של הכנסת, בשל השפעתו העמוקה על עיקרון השוויון.
בית המשפט נתן לכנסת שנה לחוקק חוק. בעקבות הפסיקה הוקמה "ועדת טל" , שעל בסיס המלצותיה חוקק ב-2002 "חוק טל". חוק זה עיגן לראשונה בחקיקה את דחיית השירות, וקבע "שנת הכרעה" בגיל 23, שבה יוכלו בחורי הישיבה לבחור במסלול שירות מקוצר או שירות אזרחי
לאחר מספר הארכות, בג"ץ פסל את חוק טל בשנת 2012 בקובעו שהחוק נכשל בהשגת תכליותיו, לא הגביר את השוויון, ולמעשה הנציח את הפטור הגורף. בעקבות זאת, חוקקה הכנסת בשנים 2014-2015 הסדר חדש (תיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון), שקבע יעדי גיוס מספריים וסנקציות כלכליות. אולם, גם הסדר זה נפסל על ידי בג"ץ בשנת 2017 בבג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים. בית המשפט קבע שוב כי ההסדר פוגע באופן בלתי חוקתי בשוויון, בין היתר מכיוון שהוא חסר סנקציות אפקטיביות במקרה של אי-עמידה ביעדים.
בג"ץ נתן לכנסת שנה לחוקק חוק חדש. אלא שבשל חוסר יציבות פוליטית ומערכות בחירות חוזרות ונשנות, הכנסת ביקשה (ובית המשפט אישר) דחיות חוזרות ונשנות במשך קרוב לשש שנים. בסופו של דבר, ההסדר החוקי (פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון) פקע סופית ב-30 ביוני 2023.
חמישה ימים קודם לכן, ב-25 ביוני 2023, קיבלה הממשלה את החלטה 682, שהנחתה את שר הביטחון להורות לצה"ל שלא לנקוט הליכי גיוס נגד תלמידי ישיבות עד 31 במרץ 2024, כדי לאפשר גיבוש חוק חדש. החלטה זו היא שעמדה במוקד העתירות האחרונות, והיא הבסיס לשינוי הדרמטי בסוגיית גיוס חרדים.
פסק הדין המכריע של 2024: ביטול אי-האכיפה ועצירת התקציבים
ביוני 2024, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, נתן בג"ץ פסק דין דרמטי ופה אחד (בג"ץ 6198/23). לפסק הדין שני חלקים מרכזיים. החלק הראשון קובע כי החלטת הממשלה 682, שהורתה על אי-אכיפה גורפת של גיוס חרדים, התקבלה בחוסר סמכות והיא בטלה. בית המשפט חזר על ההלכה הוותיקה (מעניין רובינשטיין) שלממשלה, כרשות מבצעת, אין סמכות לקבוע "הסדר ראשוני" הפוטר מגיוס קבוצה שלמה. נקבע כי הימנעות גורפת מגיוס מהווה אכיפה סלקטיבית פסולה, הפוגעת קשות בשלטון החוק ובעיקרון השוויון.
החלק השני של פסק הדין עוסק בתקציבי הישיבות. בג"ץ קבע כי בהיעדר בסיס חוקי המאפשר לדחות את שירותם של תלמידי הישיבות, נשמט גם הבסיס החוקי להעברת כספי תמיכה ממשלתיים (לפי חוק יסודות התקציב) לאותם מוסדות עבור אותם תלמידים. בית המשפט קבע כי "דחיית השירות והלימודים התורניים הם שני צדדים של אותו מטבע" , וכי המדינה אינה רשאית לעודד ולממן פעילות של מי שנמנעים מגיוס שלא כדין. פסיקה זו משפיעה על כ-63,000 תלמידי ישיבות ומהווה שינוי יסודי בכל הנוגע אל גיוס חרדים.
המשמעות המעשית: האם כל בן ישיבה הוא עכשיו משתמט?
עם ביטול החלטה 682 ובהיעדר חוק פטור, המצב המשפטי חזר לנקודת הבסיס: חוק שירות ביטחון חל על כלל אזרחי ישראל, כולל תלמידי הישיבות. המשמעות היא שכל תלמיד ישיבה בגיל גיוס שאינו מחזיק בפטור אישי חוקי, ומקבל צו התייצבות או צו גיוס, מחויב להתייצב. אם אינו מתייצב, מעמדו החוקי הופך להיות כשל כל אדם אחר שאינו מתייצב לשירות, כלומר עריק או משתמט.
השלכות אלו אינן תיאורטיות. רשויות הצבא החלו לפעול לאכיפה. דווח על משלוח של עשרות אלפי צווי גיוס חדשים לבני ישיבות , וכן על מעצר של תלמיד ישיבה בנתב"ג על ידי המשטרה הצבאית, בעת שניסה לצאת מהארץ. מדובר בשינוי מדיניות ברור, המבהיר כי הנושא של גיוס חרדים עבר מהמתנה להסדרה לפעולות אכיפה בפועל.
האם קיימות עילות פטור חלופיות?
חשוב להדגיש: פסיקת בג"ץ ביטלה את ההסדר הקבוצתי הגורף של "תורתו אומנותו". היא לא ביטלה, ואינה יכולה לבטל, את עילות הפטור האישיות הקבועות בחוק שירות ביטחון, הפתוחות בפני כל אזרח. כלומר, תלמיד ישיבה אינו זכאי עוד לפטור אוטומטי מתוקף לימודיו, אך הוא עדיין זכאי לבקש פטור על בסיס אישי.
עילות הפטור המרכזיות הרלוונטיות הן פטור רפואי מהצבא (פרופיל 21) בגין בעיה גופנית, או פטור נפשי (פרופיל 21 נפשי) בגין קשיי הסתגלות, חרדות, או אי-התאמה על רקע נפשי. כמו כן, קיימת אפשרות לקבלת פטור אי התאמה. בניגוד להסדר הקבוצתי, הליכים אלו מחייבים התייצבות בלשכת הגיוס, הגשת מסמכים רפואיים וחוות דעת, ומעבר בפני ועדות רפואיות צבאיות.
חשיבות הייצוג המשפטי בהתנהלות מול רשויות הצבא
בעבר, ההתנהלות של בן ישיבה מול צה"ל הסתכמה בהגשת אישור לימודים וחידוש הדחייה מדי שנה. כיום, המצב המשפטי סבוך פי כמה. קבלת צו התייצבות או צו גיוס מחייבת פעולה. התעלמות מהצו מהווה עבירה פלילית של השתמטות מהצבא, החושפת את הצעיר למעצר ולהליכים פליליים בבית דין צבאי.
במצב דברים זה, ייצוג משפטי על ידי עורך דין הבקיא בדיני הצבא הוא חיוני. עורך הדין יכול לבחון את נסיבותיו האישיות של כל מלש"ב (מיועד לשירות ביטחון), להסביר את האפשרויות החוקיות העומדות בפניו, ולסייע לו לממש את זכויותיו בהליך קבלת פטור אישי, ככל שהוא זכאי לו. התנהלות נכונה מול הוועדות הרפואיות, הגשת ערעורים על החלטות, והבטחת שמירה על הנהלים התקינים, הם קריטיים. הסוגיה המורכבת של גיוס חרדים מחייבת טיפול מקצועי ופרטני.
