מערכת המשפט הצבאית רואה בחומרה רבה עבירות נשק, לרבות החזקת נשק שהיא בניגוד לפקודות. במאמר זה נדון בהשלכות המשפטיות של החזקת נשק בניגוד לפקודת צה"ל.
מהי החזקה אסורה?
פקודות צה"ל אוסרות על כל החזקה לא-חוקית של נשק. גם החזקת כדורים בודדים, מחסנית, או אפילו פריט פירוטכני ללא היתר, עלולה להיחשב לעבירה.
חשוב להבין את משמעות המונח "החזקה": החזקה אינה מחייבת שהנשק יהיה צמוד לגופכם. הדין רואה בכם כמחזיקים בנשק גם אם הוא נמצא בכלי הרכב שלכם, בתיק האישי, בארון או בלוקר בחדרכם בבסיס. כל מצב שבו הפריט נמצא בשליטתכם או בהישג ידכם עלול להיחשב כהחזקה.
לפי פקודת מטכ"ל בנושא, לחייל שאינו קרבי, אסור לשאת נשק מחוץ לביתו:
11. ביחידות עורפיות:
א. ככלל, חייל אשר משרת ביחידה עורפית שצרכיה אינם מחייבים לשאת נשק, לא ישא נשק במהלך שירותו.
ב. לחייל אשר משרת ביחידה עורפית יינתן אישור קבוע לשאת נשק לטובת ביצוע שמירה ומטווח. החתימה על הנשק תתבצע סמוך ככל שאפשר, לתחילת תורנות השמירה או היציאה למטווח והזיכוי יתבצע מיד בתום התורנות או החזרה מהמטווח.
ג. במקרים בהם ידרש חייל מיחידה עורפית למשימה שמחייבת לשאת נשק, ינתן לחייל אישור חד פעמי מהסמכות המאשרת לחתום על נשק לטובת ביצוע המשימה. החתימה על הנשק תתבצע סמוך ככל שניתן למועד תחילת המשימה והזיכוי יתבצע סמוך ככל שניתן לתום המשימה.
סעיף 33 לפקודה מנחה כיצד יש לאבטח את הנשק כאשר יוצאים איתו הביתה. ישנן מספר הוראות עיקריות בסעיף:
- הפרדת תחמושת: חובה להחזיק את המחסניות והתחמושת בנפרד מגוף הנשק. עליהן להיות נעולות או מוסתרות במקום נפרד.
- אחסון הנשק: את הנשק עצמו יש לנעול בתוך ארון או כספת. אם אין ברשותכם ארון או כספת הניתנים לנעילה, הפקודה מחייבת להסתיר את הנשק במקום מבטחים.
- הגבלת גישה: בכל מקרה, הנשק חייב להיות מוחזק במקום שבו הגישה אליו מוגבלת ככל הניתן, במיוחד הרחק מהישג ידם של ילדים.
- נעילת המקום: עליכם לוודא כי המקום שבו הנשק מונח ננעל כאשר איש אינו שוהה בו.
מעבר לכך, יש להפריד את מכלול הנשק מהנשק, כאשר שני החלקים מופרדים ומוסתרים היטב.כמובן שחל איסור מוחלט להשאיר נשק בכלי רכב ללא השגחה.
כמו כן, אם הבית צפוי להישאר ריק מאדם (ללא נוכחות של אף אחד מהדיירים) למשך 12 שעות רצופות או יותר, אינכם רשאים להשאיר את הנשק בבית. במצב זה, עליכם לקחת את הנשק איתכם או להחזירו ליחידתכם.
הבסיס החוקי: חוק השיפוט הצבאי
הכלל הבסיסי בצה"ל קובע כי חיילים רשאים לשאת אך ורק נשק שהונפק להם באופן חוקי, למטרה מוגדרת, ובמסגרת ההיתרים שקיבלו. כל חריגה מכלל זה מהווה עבירה חמורה.
הסעיף המרכזי בחוק השיפוט הצבאי (חש"צ) העוסק בכך הוא סעיף 85, "הוצאת נשק מרשות הצבא". זוהי עבירה חמורה ביותר, שהעונש המרבי בגינה עומד על 15 שנות מאסר. חשוב לציין כי סעיף זה אינו דורש הוכחת כוונה לגנוב את הנשק. די בכך שהחייל הוציא את הנשק מרשות הצבא ללא סמכות כדי להרשיעו בעבירה.
לצד סעיף זה, קיימים סעיפים רלוונטיים נוספים כמו סעיף 78 (שימוש בלתי חוקי בנשק) וסעיף 79 (הפקרת נשק).
המסלול המשמעתי מול המסלול הפלילי
כאשר חייל נתפס בעבירת נשק, הטיפול בעניינו יכול להתנהל בשני מסלולים נפרדים: הדין המשמעתי או הדין הפלילי (בבית דין צבאי).
הדין המשמעתי (דמ"ש) נועד לטפל בעבירות שהן קלות יחסית, ומטרתו לשמור על המשמעת ביחידה מבלי להכתים את החייל ברישום פלילי. ההליך מתנהל בפני קצין שיפוט (מפקד היחידה). הסמכויות במסגרת זו מוגבלות וכוללות עונשים כמו התראה, קנס, ריתוק לבסיס, או מחבוש (מאסר בכלא צבאי) לתקופה קצרה, שאינה עולה על 35 ימים. עבירת נשק קלה, כמו החזקת תרמיל בודד כמזכרת, עשויה להסתיים בהליך משמעתי.
המסלול הפלילי, לעומת זאת, מיועד לעבירות חמורות יותר. במקרים אלו, התיק מועבר לבחינת הפרקליטות הצבאית. אם יוחלט על העמדה לדין, תתבצע חקירה פלילית של מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), ולאחריה ייתכן ויוגש כתב אישום לבית דין צבאי. כאן, החזקת נשק בניגוד לפקודות עלולה להוביל לעונשי מאסר בפועל, הורדה בדרגה, ורישום פלילי מלא שילווה את החייל גם באזרחות.
שיקולי המערכת בהחלטה על אופן הטיפול
ההחלטה באיזה מסלול לטפל בתיק תלויה במכלול נסיבות. גורמי התביעה הצבאית יבחנו מספר גורמים: סוג הנשק או התחמושת שנתפסו, כמותם, משך הזמן שהוחזקו בניגוד לפקודות, והנסיבות שבהן נתפסו (למשל, האם מדובר בגניבה יזומה או בטעות בתום לב). כמו כן, ייבחנו עברו הצבאי והמשמעתי של החייל, והכוונה שעמדה מאחורי המעשה, למשל, האם הנשק נלקח לצורך תחושת ביטחון אישי או חלילה לצורך פעילות פלילית.
בשנים האחרונות, מערכת הביטחון החמירה מאוד את מדיניות האכיפה והענישה בעבירות נשק. הסיבה לכך היא החשש הכבד שמא נשק צבאי "יזלוג" ויגיע לידיהם של ארגוני פשיעה או גורמי טרור. על רקע זה, גם מקרים שבעבר אולי היו מסתיימים בהליך משמעתי, נבחנים כיום בחומרה יתרה, והנטייה היא להעבירם למסלול הפלילי.
מקרים נפוצים של החזקת נשק בניגוד לפקודות
מקרה נפוץ הוא, כאמור, הוצאת נשק אישי מהבסיס הביתה ללא היתר חתום. חשוב להבין שגם אם פעלתם בתום לב או מתוך הרגל, ברגע שנתפסתם מחוץ לבסיס ללא האישור המתאים, אתם מבצעים עבירה של החזקת נשק בניגוד לפקודות. ההתייחסות למקרה כזה תהיה תלויה בנסיבות, אך הפוטנציאל להסתבכות קיים.
מקרה נפוץ נוסף הוא החזקת "מזכרות" משירות. חיילים רבים נוהגים לשמור כדורים, תרמילים, חוליות של מקלע, או חלקים אחרים. חשוב לדעת שכל אלו מוגדרים כ"נשק" או "תחמושת" על פי החוק. החזקתם מהווה החזקת נשק בניגוד לפקודות – מה אומר הדין הצבאי, גם אם הכוונה היחידה הייתה לשמור מזכרת מהשירות הצבאי (אם כי חיילים אלו בעיקר מסתבכים במדינות אחרות, כאשר התרמילים נשכחים באיזה תיק, ומתגלים באיזו בדיקה אקראית בשדה תעופה של מדינה אחרת).
תרחיש חמור יותר הוא מציאת נשק או תחמושת (למשל, מחסנית שנפלה למישהו בשטח אש), והחלטה לשמור אותם במקום לדווח על האבדה למפקדים. פעולה כזו היא החזקת נשק בניגוד לפקודות שעלולה להתפרש בקלות כהוצאת נשק מרשות הצבא, שהיא עבירה פלילית כאמור.
חשיבות ההבנה של פקודות הצבא בנושא נשק
לסיכום, מערכת המשפט הצבאית רואה את הנושא של החזקת נשק בניגוד לפקודות בחומרה רבה, בעיקר בשל הסיכון הביטחוני החמור הטמון ב"זליגת" נשק צבאי לגורמים עוינים. חשוב לזכור כי אי-ידיעת הפקודות אינה פוטרת מעונש. גם פעולה שנעשתה בתום לב, כמו לקיחת נשק הביתה ללא אישור או שמירת "מזכרת", מהווה עבירה. ההגדרות ל"נשק" ו"החזקה" רחבות מאוד , וההשלכות עלולות להיות חמורות, כולל רישום פלילי צבאי ועונשי מאסר בפועל
