בפרק זה אירחתי את ענבל דגן, אחותו התאומה של רס"ן (מיל') אסף דגן ז"ל, נווט קרב מצטיין ששירת עשרים שנה בחיל האוויר והשתתף בכל המבצעים המשמעותיים. אסף, בן 38, שם קץ לחייו ב-23 באוקטובר 2024, בדרכו לשירות מילואים, לאחר שנים של התמודדות עם פוסט-טראומה שלא זכתה לטיפול מספיק. למרות תרומתו העצומה למדינה, הצבא התנגד בתחילה להכיר בו כחלל צה"ל ולערוך לו קבורה צבאית. רק אחרי מאבק עיקש של המשפחה, כולל עתירה לבג"ץ, אישר שר הביטחון קבורה צבאית מלאה, אם כי בחלקה אזרחית.
ענבל תיארה את אסף כאדם יוצא דופן: "היינו שלישייה – שתי אחיות ואח אחד. הוא היה הסלע של המשפחה, הגאון שהצטיין בכל דבר – בלימודים, בתארים, ובשירות. התגייס לצנחנים, לחם במלחמת לבנון השנייה, ואז נלחם כדי לעבור לקורס טיס וסיים אותו בהצטיינות כנווט קרב בטייסת 109. הוא היה צנוע, ערכי, תמיד חשב על אחרים לפני עצמו – לא הטיפוס הרגיל של טייסים, אלא מישהו שנתן מעצמו בלי סוף".
היא שיתפה בכאב על הסימנים שהחמיצו: אסף סבל מפוסט-טראומה, אבל סירב לבקש עזרה כי לא רצה להיות נטל. "זה חלק מה-DNA של אנשי צוות אוויר – לומדים להתמודד לבד. בשנים האחרונות ראינו אותו משתנה: מתבודד, רגיש לרעשים ואורות, פתיל קצר. אנשי מקצוע שאליהם פנינו אמרו שאלה תסמינים קלאסיים של פוסט-טראומה. אמא שלי הרימה כל פעמון אפשרי, פנתה למפקדים, אפילו הזהירה שזה עלול להוביל לאסון, אבל איש לא פעל: לא שלחו אותו לקב"ן, לא בדקו אותו ברצינות".
ענבל הדגישה את האחריות של הצבא: "הצבא קיבל אותו מושלם, וכל ההידרדרות נבעה מהשירות האינטנסיבי, במיוחד בתקופות לחוצות במלחמה. הוא היה בדרך למילואים כשזה קרה, עם תיק מוכן וזימון – אי אפשר להתכחש לזה. נלחמנו חודש וחצי עד שבג"ץ הכריע שהוא זכאי לקבורה צבאית מלאה. אסף הקדיש את חייו לביטחון המדינה, והמדינה חייבת להכיר בפציעה הנפשית שגרמה לזה".
השיחה הזו הייתה קשה ומטלטלת, אבל חשובה כדי להאיר את הנושא של פוסט-טראומה בצבא ואת הצורך בתמיכה אמיתית לחיילים.
לשמיעת הפרק המלא בפודקאסט, לחצו כאן.
