בפרק הזה של הפודקאסט "היחידה", הקדשתי את השיחה לסיפורה מעורר ההשראה של רפ"ק שפרה בוכריס, מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום, לוחמת דתייה ואם לעשרה ילדים. היא חילצה מבלים תחת אש במסיבת הטבע ברעים ביום השבת השחורה, נלחמה במחבלים והפגינה גבורה יוצאת דופן.
שפרה סיפרה לי על תחילת דרכה בצבא: התגייסה ב-1997 כלוחמת מג"ב, כשהתפקיד הזה היה עדיין חדשני לנשים. היא רצתה את הקרבי ביותר, גדלה בבית ציוני בבית אל עם אבא צנחן, ואהבת הארץ והשליחות היו חלק ממנה מאז ומתמיד. מאז היא נשארה במג"ב, נלחמה על כל קידום, והרגישה שהחיל פרגן ופתח דלתות, אבל עדיין התמודדה עם סטיגמות – במיוחד כדתייה – כמו הערות על "הרחם" או תפיסות ישנות שרואות את האישה רק בבית.
היא הדגישה שנשים צריכות תמיד להוכיח את עצמן יותר, אבל זה לא עניין מגדרי בעיניה – נשים שונות מגברים וזה יתרון. היום זה מובן יותר, אבל עדיין יש מי ששואל "למה לך?". היא מאמינה שלוחמות ולוחמים חיוניים לצבא, למימוש עצמי ולחיבור הלאומי, וברגעי אמת האיזון והאמון ההדדי הם שמנצחים.
שיתפה גם באימהות: התחתנה ב-2000, נכנסה להיריון מיד והסתירה את זה חודשים כדי לא להגביל את עצמה. כשהבכורה נולדה, גילתה שהאהבה רק גדלה ומתרבה. היא מודה שהילדים שילמו מחיר על הקריירה שלה, וגם היא ויתרה על קידומים כדי לגור בנגב ולהיות אמא מעורבת – בחירות מודעות שהיא לא מתחרטת עליהן.
ואז הגענו ל-7 באוקטובר: ב-07:06 קיבלה קריאה להקפצה של כל מג"ב דרום. תוך כדי התארגנות שמעה על פגיעה בבן זוג של מפק"צית שלה, והבינה שזה אירוע חריג. הן יצאו לחילוצים, ראו אנשים רצים בשדות תחת ירי, אספו פצועים וחוזרות שוב ושוב כי לא היה מקום ברכבים. היא הרגישה זכות גדולה, האמונה החזיקה אותה, לא פחדה – רק עצב ותסכול לנוכח הגופות והזוועות. בדיעבד חשבה על דברים שהייתה משנה, אבל ידעה שזה התפקיד שלשמו התאמנה.
בסוף, פנתה למלש"בים העתידיים: הנוער של היום מדהים, מבין את צו השעה ומלא ציונות ועוצמה. יש צורך אמיתי בלוחמים ולוחמות, זה חירוף נפש של שליחות. תילחמו על מה שאתם רוצים, אבל אם הגעתם למקום אחר – תעשו אותו הכי טוב שאפשר. השמיים הם הגבול.
לשמיעת הפרק המלא בפודקאסט, לחצו כאן.
