נהיגה בשכרות בצבא והעונשים האפשריים

בעוד שנהיגה בשכרות נחשבת לעבירה חמורה במערכת המשפט האזרחית, כאשר היא מבוצעת על ידי חייל, היא מקבלת מימד של חומרה יתרה. חיילים בשירות חובה, קבע ומילואים כפופים לחוק השיפוט הצבאי, מערכת חוקים ייחודית הרואה בעבירה זו לא רק סיכון בטיחותי אלא גם פגיעה עמוקה במשמעת הצבאית ובערכי הליבה של צה"ל. בניגוד לאזרח, חייל שנתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול לא יעמוד למשפט במערכת האזרחית, אלא יתמודד עם הליך פלילי מלא בבית דין צבאי, שהענישה בו נוקשה וחסרת פשרות. הבנת ההשלכות, ההליך המשפטי והזכויות העומדות לחייל היא קריטית להתמודדות נכונה עם אישום חמור זה.

מדוע צה"ל מחמיר במיוחד עם חיילים הנוהגים בשכרות?

היחס המחמיר של המערכת הצבאית לעבירת הנהיגה בשכרות נובע ממספר סיבות מרכזיות. ראשית, הצבא רואה בכך פגיעה חמורה במשמעת הצבאית. חייל הבוחר לנהוג בשכרות מפגין זלזול בפקודות ובחוק, התנהגות שהמערכת הצבאית אינה יכולה לקבל.

אולם צריך להבחין בין שני מצבים. כאשר חייל יוצא הביתה ונוהג בשכרות, זה עניין אחד: זה כמובן לא בסדר, מסוכן ופלילי, אבל זה עדיין לא חמור כמו מצב שבו החייל שתה ונהג כאשר היה בתפקיד. כאשר העבירה מתבצעת על ידי חייל בתפקיד והעבירה נעשית באמצעות רכב צבאי, היא נתפסת כהפרת אמון חמורה. הרכב שהופקד בידי החייל הוא רכוש צבאי, והשימוש בו לביצוע עבירה מסוכנת מהווה מעילה באחריות שניתנה לו. שלא לדבר על מצב שבו ברכב היו חיילים נוספים, אותם הוא כמובן העמיד בסיכון.

עבור אנשי קבע, ההשלכות חמורות אף יותר. נהיגה בשכרות נחשבת להתנהגות שאינה הולמת את דרגתם ומעמדם הפיקודי. קצין או נגד הבוחר לנהוג תחת השפעת אלכוהול לא רק מסכן את עצמו ואת סביבתו, אלא גם פוגע בדוגמה האישית שעליו להוות ועלול לסכן את המשך שירותו וקריירה שלמה. מכלול סיבות אלו גורם לבתי הדין הצבאיים לראות בעבירה זו בחומרה יתרה ולהטיל עונשים כבדים במטרה להרתיע את כלל המשרתים.

מי נשפט במערכת הצבאית? סמכות השיפוט הייחודית

אחד ההבדלים המהותיים בין המערכת הצבאית לאזרחית הוא סמכות השיפוט. חייל בשירות חובה או קבע המבצע עבירת נהיגה בשכרות, בין אם ברכב צבאי ובין אם ברכב אזרחי, ובכל שעה של היממה, יישפט תמיד בבית דין צבאי. גם חיילי מילואים הנמצאים בשירות מילואים פעיל (שמ"פ) כפופים לדין הצבאי. עם זאת, חייל מילואים שביצע את העבירה במהלך חופשה מהמילואים ונהג ברכב אזרחי, יישפט במערכת האזרחית.

קיימים שני חריגים חשובים: ראשית, כל אדם, גם חייל מילואים שאינו בשירות פעיל, שייתפס נוהג בשכרות ברכב צבאי, יועמד לדין במערכת הצבאית. שנית, הצבא יכול להעמיד לדין חייל שהשתחרר, וזאת עד חצי שנה מיום שחרורו, אם ביצע את העבירה במהלך שירותו ונהג ברכב צבאי. מורכבות זו מדגישה מדוע נדרש ייעוץ של עורך דין צבאי המכיר את דקויות סמכות השיפוט הצבאית.

שווה לציין כי אין הבדל עקרוני בין נהיגה בשכרות בצבא לבין נהיגה בשכרות בצה"ל, מבחינת סף השכרות:  עבור נהג "רגיל", הרף עומד על ריכוז של 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (ובפועל האכיפה מתחילה מ-290 מיקרוגרם). עם זאת, עבור אוכלוסיות מיוחדות כמו נהגים חדשים או נהגי רכב כבד, הרף מחמיר ועומד על 50 מיקרוגרם בלבד. כללים אלו חלים באופן שווה על אזרחים וחיילים. אולם בעוד שבמערכת האזרחית יש לעיתים גמישות מסוימת, התביעה הצבאית נוטה לדרוש עונשים מחמירים כמעט בכל תיק של נהיגה בשכרות. כמו כן, הצבא רואה בעבירה זו גם הפרה חמורה של המשמעת הצבאית, מה שמוביל לעונשים נלווים כמו הורדה בדרגה ומאסר על תנאי, אשר אינם נפוצים באותה מידה במערכת האזרחית.

ההליך המשפטי: מחקירת מצ"ח ועד לבית הדין הצבאי

ההליך הפלילי הצבאי מתחיל מיד עם תפיסת החייל. בין אם נתפס על ידי המשטרה הצבאית ובין אם על ידי משטרת ישראל, התיק יועבר לחקירת מצ"ח (המשטרה הצבאית החוקרת). חקירת מצ"ח היא חקירה פלילית לכל דבר, ולחייל הנחקר עומדות זכויות מלאות, ובראשן הזכות להיוועץ בעורך דין לפני תחילת החקירה. פנייה מיידית לעורך דין צבאי בשלב זה היא קריטית, שכן לגרסה הראשונית שימסור החייל בחקירה יש משקל מכריע בהמשך.

חשוב להבחין בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול לנהיגה תחת השפעת סמים. בעוד שבאלכוהול קיים רף חוקי מותר, בחוק הצבאי קיימת מדיניות של אפס סובלנות לסמים. כל שריד של סם שיימצא בדמו של חייל נוהג יוביל לאישום חמור. תיקי נהיגה תחת השפעת סמים נדונים בבית דין צבאי מחוזי, שלו סמכויות רחבות יותר מאשר לבית הדין הצבאי לתעבורה, והענישה בהם מחמירה יותר. לאחר סיום החקירה, התביעה הצבאית תגיש כתב אישום לבית הדין הצבאי המתאים, וההליך המשפטי ייצא לדרך.

העונשים האפשריים על נהיגה בשכרות בצבא

מערכת המשפט הצבאית נוקטת במדיניות ענישה נוקשה ובלתי מתפשרת בעבירות נהיגה בשכרות. על פי פקודת התעבורה (לפי סעיף 39א) עונש המינימום על הרשעה בעבירה זו הוא פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים. בניגוד למערכת האזרחית, שבה לעיתים יש גמישות (לשון הסעיף מאפשרת סטייה מעונש המינימום במצבים מסוימים), התביעה הצבאית עותרת לעונש מינימום זה כמעט בכל תיק. בסוף, קשה לטעון לנסיבות מקלות, כאשר עצם השכרות בצבא מהווה לכשעצמה נסיבה מחמירה במיוחד.

לצד פסילת הרישיון, העונש כולל כמעט תמיד רכיבים נוספים: מאסר על תנאי, קנס כספי, ובמקרים רבים גם הורדה בדרגה. במקרים שבהם קיימות נסיבות מחמירות, הענישה עלולה להיות קשה בהרבה. נסיבות כאלה כוללות רמת אלכוהול גבוהה במיוחד בדם, עבר תעבורתי מכביד, או מעורבות בתאונת דרכים, גם אם לא היו בה נפגעים. במצבים אלה, התביעה הצבאית תדרוש, ובית הדין עשוי להטיל, עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. חומרת הענישה והיעדר הגמישות מדגישים את חשיבותו של ייצוג משפטי מקצועי, שיכול לאתר כשלים בראיות התביעה ולפעול להקלה בעונש.

טעות שיכולה לעלות בקריירה ובעתיד

נהיגה בשכרות בצבא אינה עוד עבירת תעבורה; זהו אירוע משפטי חמור בעל השלכות מרחיקות לכת על עתידו של החייל, הן בשירות והן באזרחות. המערכת הצבאית, על כל חומרתה, מפעילה הליך פלילי נוקשה שבו עונשי המינימום נאכפים בקפידה והסיכון לרישום פלילי הוא ממשי. התמודדות עם הליך כזה ללא הכוונה מקצועית היא מסוכנת ועלולה להוביל לתוצאות קשות. פנייה מיידית לעורך דין צבאי, המכיר את חוק השיפוט הצבאי, את נהלי חקירות מצ"ח ואת שיקול הדעת של בתי הדין הצבאיים, היא הצעד הנכון וההכרחי ביותר כדי להבטיח הגנה משפטית ראויה ולמזער את הנזק ככל הניתן.